החלטה בתיק סע"ש 17775-09-12

1.                 לפני בקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה כספית בקופת בית הדין, להבטחת הוצאות המבקש, כתנאי לדיון קדם משפט הקבוע ליום 17.6.13.

זהו הרקע הנדרש :

2.                 המשיב, תושב האזור, הגיש תביעה כנגד המבקש וכנגד נתבעים נוספים.

3.                 לטענת המבקש, תביעה זו הוגשה ביחד עם שש תביעות נוספות של ששה תובעים נוספים, תושבי האזור, התובעים את אותם נתבעים שבתובענה זו. טענה זו מאוששת מתוך דברי המשיב בתגובה שהגיש ביום 24.2.2013.

4.                 המבקש טען כי יש לסלק על הסף את כלל התביעות האמורות, ואף הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף במקרה דנן.

5.                 יוער כי בהחלטתי מיום 1.5.13 נקבע, כי הבקשה לסילוק על הסף תידון במועד הדיון הקבוע ליום 17.6.13.

6.                 לגופה של הבקשה נטען, כי בית הדין מוסמך לחייב תושב הרשות הפלסטינית בהפקדת ערובה כאשר ישנו חשש לפגיעה ממשית בעניינו של מבקש הערובה. במקרה הנוכחי אחת מהתובענות הזהה בעובדותיה לתביעה זו הוכרע דינה לסילוק על הסף, התובע חוייב באותה תובענה בהוצאות משפט, אולם הוא לא שילם אותן, ואין אפשרות לגבותן ממנו בהיותו תושב האזור. גם סיכויי תביעה זו להתקבל קלושים, מהטעמים שפורטו בבקשה לסילוק על הסף, וככל שיושתו על התובע הוצאות משפט ברי כי לא יהיה ניתן לגבותן, בהיותו תושב האזור.

7.                 לאור האמור מבקש המבקש כי יחויב המשיב בהפקדת ערובה כספית בסכום של 10% מכלל תביעתו, קרי 10,547 ש"ח, על מנת להבטיח את הוצאות המבקש בתובענה זו.

8.                 המשיב  נדרש להגיב לבקשה  אך לא עשה כן, ולפיכך ההחלטה ניתנת בהעדר תגובתו.

דיון והכרעה

9.                 בחוק בית הדין לעבודה או בתקנות שנתקנו על פיו, לא נקבע הסדר ספציפי לעניין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות. יחד עם זאת, נקבע בפסיקה,  כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את הוראת תקנת 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שעניינה בחיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע, היה ותדחה תביעתו (ראו למשל דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996).

10.             בית הדין הארצי בפסק הדין בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי - אוליניצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח (ניתן ביום 29.8.00), קבע בהאי לישנא:

" בית-דין זה הקפיד במהלך השנים לנהוג בנושא זה במתינות. ההלכה הפסוקה נותרה בעינה, ולפיה, "...אין זאת דרכו של בית-דין לעבודה לחייב תובע במתן 'ערובה', ועל-ידי כך להכביד על מימוש זכויות", וכי בבוא בית-הדין לשקול האם יש מקום לחייב במתן ערובה "יביא כמובן בחשבון את המיוחד שבמשפט העבודה".

11.             בפסק הדין בע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר - Spain peter in gallicantu, (ניתן ביום 6.7.2003), הותוו אמות המידה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. בעניין עובד שהוא תושב הרשות הפלסטינית נקבע בפסק הדין כי:

"ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה:

הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולו ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה... הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולו לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו.

מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד - לא תוטל הערובה. מאידך, אם עמד המעסיק בנטל הנדרש, יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שישית עליו חובת הפקדת ערובה.

לבסוף, בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו; לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית את הדין ואת הזכויות שבדין".

12.             במקרה דנן,  העלה המבקש במסגרת בקשתו  לסילוק על הסף  את הטענות הבאות:  כלל לא התקיימו בינו לבין המשיב, יחסי עובד ומעביד, וגם טענתו היחידה של המשיב נגד המבקש - כי רישיון העבודה שלו בישראל הונפק על שמו של המבקש - אין בה כדי ליצור למשיב עילת תביעה נגד המבקש; בתקופה הרלוונטית לתובענה, המבקש כלל לא עסק בחקלאות, לא הפעיל את המשק החקלאי במושב תומר ובהתאם הוא גם לא נזקק כלל להעסקת פועלים, ובכללם גם לא העסקת המשיב; כל זכויות הניהול וההפעלה של המשק הועברו לחברת 'יערה טוב הארץ בע"מ', נתבעת מס' 3 ;  על פי רישומי המנהל האזרחי, במועד בו טוען המשיב כי החל לעבוד אצל הנתבעים, רישיון העבודה נרשם על שם גורם אחר, ולא על שם המבקש, וכבר כשנה לפני המועד הנטען לפיטוריו, כלל לא היה לו רישיון לעבוד בישראל; לא רק שרישום שמו של המבקש ברישיון העבודה, הינו נתון פורמאלי, אלא שעצם העובדה שהמשיב צירף לכתב התביעה, רק צילום מרישיון עבודה אחד בלבד, לתקופה 12/07-3/08 הגם שטען בכתב התביעה כי הועסק על ידי הנתבעים בתקופה שבין 10/07-11/09 מהווה הודאה כי עצם הנפקת רישיון העבודה על שם כלשהו, אינה מהווה ראיה לקיומם של יחסי עובד מעביד בין מחזיק הרישיון, לבין מי שהרישיון הונפק על שמו; המשיב מודה בכך שלא המבקש אלא הנתבעים האחרים או מי מטעמם הם שהעסיקו אותו בפועל, שכן הם שנתנו לו הוראות בעבודתו והם ששילמו את שכר העבודה שלו ושל העובדים האחרים;  המשיב מודה בכך שפוטר על ידי מנהל העבודה מטעם הנתבעים ולא פוטר על ידי המבקש, מכאן שהגורם שהעסיק אותו אינו המבקש; בנספחים אותם צירף המשיב לכתב התביעה אין ראשית ראיה לקשר כלשהו בין המבקש למשיב.